גיל שנתיים הנורא
זה נורא שהם רוצים לאכול לבד
זה נורא שהם רוצים להתלבש לבד
זה נורא שהם רוצים לשבת על הסיר
זה נורא שהם רוצים להתרחץ לבד
זה נורא שהם רוצים לנקות את הרצפה
זה נורא שהם רוצים לבשל
זה נורא שהם רוצים למזוג לבד מהבקבוק
זה נורא שהם רוצים לבחור לבד את מה ילבשו לגן
ועל כל דבר שאנחנו מציעים הם אומרים לא!
זה נורא שהם לא רוצים לעשות דווקא את מה שאתם רוצים שיעשו
בקיצור… גיל שנתיים הנורא הוא גיל איום ונורא.
אז מה עושים? אז מה הפתרון?
האמת, די פשוט. אנחנו אומרות: “לא, לא , לא! ” לכל הדברים הנוראים האלה שהם רוצים לעשות בגיל שנתיים הנורא.
ואז… אפשר לחכות בסבלנות לגיל שלוש, כדי שאז הם יוכלו לעשות את כל הדברים האלה בכוחות עצמם.
בינתיים אנחנו נעשה עבורם את כל הדברים שאנחנו יודעות שהם לא יכולים לעשות.
וכשמגיע גיל שלוש המופלא… ואנחנו נושמות לרווחה כי אנחנו כבר יודעות שהם יכולים לעשות הכל.
ואז קורה הנורא מכל: הם התרגלו שנעשה עבורם הכל.
הם רוצים שנאכיל אותם
הם רוצים שנלביש אותם
הם רוצים להמשיך לעשות קקיפיפי בחיתול
הם רוצים שנרחץ אותם וכו’ וכו’
זה נורא שדווקא בגיל שלוש, כשהם כבר ממש בשלים לעשות את כל הדברים האלה –
הם לא רוצים לעשות דווקא את מה שאתם עכשיו רוצים שהם כן יעשו.
אז זה המצב, חברות. לבחירתכן.
תנו להם לעשות את זה בגיל שנתיים, גם אם קשה להם והם לפעמים מפשלים.
או לעולם לא….
כמו ששר אלביס, אהוב נעורינו – It’s now or never…
בהצלחה!
