אתם בטח מכירים את זה. בחור פוגש בחורה. שניהם מתקרבים לגיל 30, שניהם לא נשואים. שניהם ממשפחות טובות, אנשים טובים, חרוצים, משכילים, בקיצור נפלאים. הם מתאהבים, מתחתנים, יולדים שניים או אפילו שלושה ילדים, ופתאום (ממש "פתאום") הם מתחילים לגלות שזה לא זה.
היום שלהם מלא וגדוש מריבות, חוסר התחשבות, אי הבנות, כעסים, מצוקות. והם מחליטים שזה לא זה, ממש
ממש עשו את טעות חייהם. זה לא האדם שהם בעצם התכוונו להתחתן איתו. זה מישהו אחר לגמרי.
ממש לא לפי הציפיות, הצרכים והרצונות שלהם.
ולאחר זמן (קצר או ארוך) הם מפרקים את החבילה. ממש לא מסכימים לחיות עם מישהו כזה, כזה לא מתאים.
גירושים עם ילדים
הילדים עוברים משבר גדול, לא מבינים מהיכן נפלה עליהם הפצצה הזו. הם דווקא היו רוצים מאוד שאבא ואמא יישארו יחד, ויפסיקו לריב. הם בכלל לא מבינים מה קרה. אולי הם אשמים? וחייהם של בני הזוג שנפרדו מתמלאים בקשיים ובמריבות ובאי הסכמות ובקשיים כלכליים ובמצוקות של הילדים. בענייני רבנות, מזונות ועוד. אבל, אין חרטה. עם אדם כזה אני לא יכול/ה להמשיך את החיים.
הזמן עובר והסערה שוככת. הגלים הגבוהים נרגעים, הילדים ממשיכים להיות במצוקה, אבל שקטה. מבינים שאלה חייהם ושההורים שלהם שפעם היו מוכנים לרוץ לקנות להם ארטיק באמצע הלילה כבר עסוקים כעת בחשיבה על משפחה חדשה. ואת הקשיים האלה הילדים יישאו איתם לאורך השנים.
ההורים שנפרדו מתחילים לצאת לדייטים, מביאים בן/בת זוג הביתה. מתחילים לבנות את חייהם מחדש. ואם זה מצליח, מתחתנים שוב. הפעם זה הרבה יותר מורכב, יש ילדים משני הצדדים ואקסים משני הצדדים וסבתות וסבים ודודים ודודות ומחויבויות ומטלות ומשימות. בקיצור לא קל.
האם אפשר להתחיל את פרק א' כאילו היה פרק ב'?
ואז פתאום, מתחילים לגלות שאת הנושאים שפעם הבעירו מריבות איומות ניתן לפתור בדרך של פשרה. שאת מלחמות האגו ניתן לסיים על ידי התחשבות, הקשבה ונשימה עמוקה. ואז לעיתים קרובות, לפני ההליכה לישון,
בסתר ליבנו, כשאף אחד לא שומע, אנחנו מתחילים לשאול את עצמנו את השאלה הנוראה: למה לא יכולתי
להתנהג ככה בפרק א'.
למה לא יכולתי לוותר אז כפי שאני עושה היום, למה לא יכולתי להקשיב, לתת, להבין כמו שאני עושה היום?
מה מנע מבעדי להתנהג בפרק א' כמו שאני עושה בפרק ב'?
וזה לא קורה בגלל שבחרתי לפרק ב' מישהו הרבה יותר מוצלח מאשר בפרק א'.
לעיתים כן, ולעיתים פרק ב' הוא עבורנו התפשרות לא קטנה.
אבל אנחנו למדנו את השיעור.
ועולה השאלה: האם אפשר להתחיל את פרק א' כאילו היה פרק ב'?
12 תגובות
עדה שלום, אם נדע להשכיל לא נגיע לשום פרק, כלומר אם מלכתחילה נשביל להקשיב, לראות את הדברים הקטנים, לדבר, לתמוך, לוותר החיים שלנו יהיו הרבה יותר יפים, ולא ניצטרך שום פרק בחיים . הכל יהייה בסרט אחד עם הפסקות כלה ואחרות . לתת אמון אחד בשנייה וגם הילדים יצאו נשכרים. בברכה פנינה
שלום
כאחת שנשואה כ-48 שנים אני חושבת שאוכל להיות "נאה דורש ונאה מקיים"!
כאמא ל-11 בלע"ה וסבתא וסבתא רבה ללמעלה מ 70 כ"י ….אני אוהבת לתת "טיפים" מהחיים מה באמת עוזר.
אין ספק שויתור מתוך אהבה וכבוד הוא הדבק שמדביק זוגיות.
איך אמר אדם חכם? בדורינו שבו יש מכונות לעזר לכל עבודה קשה, נשארו 2 דברים שעדיין דורשים עמל וזיעה והם- זוגיות וחינוך ילדים.
אם פעם היה לנו בייגע-לך היום יש לנו ביס-לי. ההתעסקות בעצמי ומה שטוב לי מאד מקשה.
ילדים לומדים מהדוגמא האישית וכשההורים לא מראים את הדוגמא הזו אז לא פלא שגירושים מתרבים בסביבתינו.
נחזור להתעסק בעזרה לזולת, באיכפתיות- ביקור חולים ואנשים קשישים בודדים בבתי אבות (לפעמים הורים שלנו)
אמירת שלום "הבה מקדים שלום לכל אדם". תודה בחיוך לנותני שרות-שגם כאן מסתתר אדם שרוצה להרגיש שווה ואהוב ולא סתם נותן שרות
כל המעשים החיוביים האלו יגרמו להפצת חיוביות וחום בעולם – חוק המשיכה.
בברכה
מרים
אנחנו תמיד חכמים לאחר מעשה
ולא חשוב איזה מעשה שיעשה או נעשה
ואם הדבר נעשה – כך צריך להיות היה
ואין חכם כבעל נסיון
ופרק שני – נבנה על יסודות הראשון
עם…"כמה תיקונים קטנים"
וחבל לדוש בדברים כי זה רק מיאש את כווול הנוגעים
ועוד- בכתובים הרי נרמזים על 2 בתי מקדש שיהיו ליהודים
נו אז למה מראש לא שמרו על הראשון?
כי כך זה ההוראה מאל עליון
והעיקר עוד לא נאמר
נעשה השתדלות שפרק ג לא יופיע….מחר
עדה יקרה,
הפוסט שלך כל כך נכון, כל כך מדוייק.
עצוב, אבל הרבה פעמים זה מתנהל בדיוק כך.
כולי תקווה שהפוסט הזה יגרום לכמה זוגות לתפוס את עצמם רגע לפני שמפרקים הכל, ולשנות את מה שנדרש כדי לתקן כבר בחלק א'. גם כאשר זה נראה בלתי אפשרי, זה אפשרי בהחלט. אני מתרגשת בכל פעם מחדש לראות אצלי בקליניקה זוגות שמתחברים. ציניות וסקפטיות שמתמוססות, וחיבור חדש שנוצר.
יישר כח!
שירי לופוביץ,
מייסדת ומנכ"לית של "רוצים השניים"
בתור אחת שעברה זאת על "בשרה" בתור ילדה בת 10.אין ספק שבאתי לזוגיות שלי(כבר 14 שנים. טפו טפו) מאוד מוכנה, מאוד בידיעה שזה לתמיד בלי אופציה לפירוק החבילה!
כל משפחה שמתפרקת צובטת לי את הלב ולא משנה אם הסיבות הן כך או כך..
וכן צריך לבוא לפרק א' כאילו הוא פרק ב' ולזכור שהדשא של השכן לא ירוק יותר גם אם הוא נראה כך..
יקירתי עדה
בטח תמיד אפשר…האימא (ואני אומרת בכוונה אימא) תמיד חושבת על ילדים באמצע. לפני חשיבה על פרידה. אבל כאשר הבעל לא מעריך את ההקרבה של אשתו בתקווה לשינוי או נס בעתיד….אז אין ברירה…
נכון ויפה המאמר, רק חבל שלא מקבלים אותו לקריאה בשלב שלפני ההתאהבות הראשונית הסוחפת שגם לפעמים מעוורת. אהבתי את מה שכתבה מרים שנגעה בעיקר ותיארה איך הפכנו לבודדים המרוכזים בעצמם במקום להפתח לזולת באשר הוא, אם זה במשפחה הקרובה או בחברה שמסביבנו. כשנלמד ונשכיל להפתח לסובבים ולסביבה נחיה עם הרבה יותר שלווה וגם ננחיל לילדנו את הכישורים האלו שכל כך נחוצים בעולם של היום שסוגד לחומרנות ומתרחק מערכים חברתיים.
בתחילה חשבתי שהמעבר לקראת פרק ב' משמעו הולדת הילד ללא חתונה, כנראה שטעיתי בהנחה שלי, כאשר מתחתנים תמיד צריך לחשוב האם תוכלו לגדל ילד ביחד, איזה מן אב הוא יהיה ולא רק איזה בעל או אישה היא תהיה.
ברור שאפשר!
בדיוק כמו שמדלגים על הילדים וקופצים ישר לנכדים.
אני תמיד אומרת שלשמר חיי זוגיות זה מאבק שכל הזמן צריך לנהל אותו ומה זה חשוב אם זה בפרק א' או בפרק ב' כל זוגיות צריכה עבודה תמידית אחרת היא מתפוררת. אז יכול להיות שאנחנו מגיעים יותר חכמים לפרק ב', יותר בשלים, יותר מתפשרים אבל אפשר גם לנסות להיות כאלה גם בפרק א' לא? אני לא אומרת לשמר בכל מחיר, ממש לא. אבל אני כן אומרת שכשנמצאים בזוגיות זה לא חשוב באיזה פרק אתה זה חשוב כמה אתה משקיע כדי לשמר אותה.
עדה שלום
אני נמצאת בדיוק בצומת שבין פרק א' לפרק ב'. נמצאת בהתלבטות מתמדת מתי ואיך לעשות את זה? יש לי אופציה לצאת עם הילדים מהבית ולחיות חיים נוחים אצל ההורים. ברור לי שזה שלב מעבר. מצד שני הלב נצבט לי כשאני חושבת על מה שהילדים יעברו. מצד שני, חוסר היציבות הרגשית, הכלכלית, חוסר האמון שנוצר בזוגיות שלנו, חוסר הביטחון למה יהיה מחר? כל אלה משאירים אותי עם השאלה מה נכון לעשות? האם עדיף להיפרד ולנסות מחדש או להמשיך ולעשות מאמץ להישאר ביחד? זו דילמה אמיתית.
עדה וכולם שלום,
לדעתי אין רצפטים.
כל אחד נמצא במקום הייחודי שלו, אך המשותף לכולנו- הק ש ב שאנו צריכים להפעיל, לפני התחלת הזוגיות, ובמהלכה ולשאול את עצמנו שאלות כל הזמן-
מי אני? מה אני רוצה ? מי הוא ומה הוא רוצה? מה הפוטנציאל לגמישות. לדוגמא מי שבחר בן/ת זוג עם אופי חזק כי זו בחירתו, אבל יקבל בהפתעה את האופי הזה במערכת הזוגית, ולא ידע להתמודד זו בעייה.
צריך גם לשאול- מה המחיר שאני צריך לשלם והאם אני מוכן למחיר הזה? מערכת היחסים בשנים האחרונות השתנתה.
היום היא יותר שויונית ומורכבת יותר וזה שינוי מרענן ובריא למשפחה כולה. אבל היא גם מצריכה תיחכום וגמישות. הוא והיא חייבים להתפתח ביחד או כל אחד בתורו ומי שלא רואה זאת עלול להפסיד את בן /ת זוגו.
ובתגובה להדס, התשובות לשאלותייך, לעניות דעתי, מצויות אצל שניכם. מכירה את משחק הקלפים החברתי? מקווה שכן. אם לא אנסה להסביר- הכיני קלפים עם שאלות/הגדים כל אחד שולף קלף הפוך ואומר את דעתו על…. אם יש ילדים אפשר לשתף אותם בשאלות מתאימות לגילם. זה פותח שיחה ודיבור ורצוי להפעיל כללים נוקשים ל2-3 משפטים(או יותר)כדי למנוע היגררות לויכוחים.
סתם אמרתי את מחשבותי… בהצלחה לכולם. קירי