יש תינוקות שמרגישים בנוח עם זרים ויש כאלו שלא
(למשל מחייכים אליהם, מוכנים שהם יחזיקו אותם וכו') –
האם מדובר במשהו מולד או בחינוך של ההורים?
כמו בכל תחום בהתפתחותם של ילדים, התנהגותם של תינוקות
נובעת הן ממרכיבים מולדים-גנטיים והן מההשפעה של התנהגות
ההורים לכשעצמה (האם הם עצמם חברותיים, איך היחסים ביניהם,
איך הם מתייחסים לבני משפחה אחרים, האם יש להם חברים וכו')
והן מהיחס שלהם לתינוק (צורת הטיפול, ההבעה הרגשית כלפי התינוק,
הדרך שבה ההורים מתווכים לו את המציאות החברתית, כמות
האפשרויות החברתיות שהם מציעים לתינוק (למשל האם הם מפגישים
בין תינוקות ומאפשרים לשהות אחד ליד השני, להביט זה בזה להתעניין וכו').
"חרדת זרים" היא תופעה מולדת שיש לה חשיבות להישרדות התינוק
ומטרתה להגן על התינוק/הילד מאנשים זרים שעלולים להזיק לו.
הורים אמורים לעזור לילד להבחין בין אנשים זרים באמת שמהם צריך
להיזהר לבין אנשים שהוא תופס כזרים אבל הם מוכרים להורים
(בשנת החיים הראשונה כל אדם שאינו נמצא ביחס תכוף עם התינוק
נתפס על ידי התינוק כ"זר").
איזה מזל שהתינוק נולד עם יכולת ליצור קשר עין, לחייך, להשמיע קולות
לתגובות האחר. את המיומנויות האלו כדאי לעודד ולטפח אצל התינוק.
כך, עוד לפני גיל שלוש התינוק ממש יכול לפתח אמון ובטחון וליצור
קשרים חברותיים עם בני גילו ועם "זרים".
טיפים נוספים בשנת החיים הראשונה של התינוק תמצאו
במדריך להורי תינוקות, "נולד להיות חברותי" – בלחיצה כאן
