שאלות ותשובות הלקוחות מתוך הפורום הישן של אתר “הגיל הרך”
שאלה – חני:
טליה שלום,
ברצוני להתייעץ איתך לגבי בתי הבכורה. בתי בת ה-4 התחילה השנה גן עירייה לאחר שהייתה בגן פרטי מפנק, תומך ומחנך במשך שנתיים.
במשפחתון זה היא הייתה מוקפת בילדים נוספים שהם בני דודים שלה וילדים של חברים קרובים, כלומר סביבה מוכרת וחזקה. השנה נכנסה
לגן עירייה רק עם ילד נוסף מהגן הקודם. ההתאקלמות לא קלה, לא רוצה ללכת לגן, מבקשת לחזור לגן הקודם שכעת אחותה בת השנתיים
נמצאת בו.
לאחר כחודש מתחילת השנה שוחחתי עם הגננת והיא אמרה לתת לילדה זמן להתאקלם ושבסך הכל היא מתמצאת במרחב, משחקת, ואוכלת.
כשבועיים לאחר החגים חל שינוי בהתנהגות של בתי בבית, בעבר היו התפרצויות בכי וכעס, אך הם גברו ככל שעבר הזמן. יותר ויותר התחלנו
לשמוע ממנה משפטים בסגנון: "אף אחד לא אוהב אותי בגן" "אף אחד לא משחק איתי" "אני כל היום לבד". ניסינו להבין מאין נובעות אמירות
אלו ולהציע לה דרכים חלופיות ליצור קשרים. הגננת אומרת שהיא לא לבד, פשוט מחליטה עם מי לשחק ועם מי לא. לאחרונה כל הרגשות
האלו התעצמו, מכל דבר בוכה, קשה להרגיע אותה, נמנעת משלחק עם ילדים נוספים, צריך להגיד לה לשחק. ישנו מחסום שנוצר אצלה בכל
העניין החברתי.
אני כאמא מרגישה חסרת אונים מולה מכיוון שהמצב אותו היא מתארת הוא קשה מבחינתי, לחשוב שאין לה אף חבר קרוב אחד, וגם הבכי
הנמשך, הלחץ והרגישות משפיעים על האווירה בבית. חשוב לציין שלגן היא הגיע כשיש בו שתי קבוצות מגובשות של ילדים שעלו מגן קדם
חובה וילדים שהמשיכו שנה נוספת באותו הגן. גם כאן רגשות האשם עולות בי שהכנסתי אותה לגן חדש ללא חברים ולגן שבו הקבוצות
מגובשות והכישורים החברתיים שלה לא מספיקים, מצב שיוצר תסכול רגשי בגן ובעיקר בבית. איך אוכל לעזור לבתי ולנו?
אשמח לעצתך במהרה.
תודה רבה!
תשובה – טליה:
שלום לך, אתחיל דווקא ממך…- רגשות אשם הם לא מתכון מוצלח להתמודדות עם קשיים בכלל וקשיי ילד- בפרט. את עשית את הדבר
שנראה לך נכון ביותר ויתכן שגם לא היתה אפשרות אחרת וכעת הילדה צריכה להתמודד. אנו כהורים רוצים שלילדנו יהיה תמיד טוב ונעים
ושמח, אך זו ציפיה לא ראלית. החיים מציבים גם לילדים אתגרים ועליהם ללמוד להתמודד איתם כניסיון חיים לעתיד, שהרי בבגרותם יהיה
עליהם להתמודד עם אתגרים רבים- קשים וקלים ועלינו להכינם לכך !!!!
כעת לאתגר הנוכחי- ילדתך מביעה קושי שלדבריה מתרחש בגן הילדים. הגננת אינה שותפה לדעה זו. לכן, רצוי להכניס את הדברים
לפרופורציות המתאימות. יתכן שהילדה אכן חווה קושי כלשהו, אך יתכן גם שהילדה מעצימה אותו. כשהיא אומרת "אף אחד לא משחק איתי",
היא עשוייה להתכוון שילד או ילדים מסוימים לא רצו לשחק איתה בזמן מסוים, אך מבחינתה אם הם לא רצו לשחק איתה, אז אף אחד לא
רצה לשחק איתה.
את, לעומת זאת, מדמיינת מצב שבו ילדתך נמצאת כל היום לבדה מנודה מחברת הילדים. לכאן עשוי להצטרף, תהליך לא מודע נוסף-
כשילדתך מרגישה שדבריה משפיעים עליכם כל כך, היא מבינה ששווה להעצים את חוסר שביעות רצונה מהגן, כי כך היא מקבלת מכם
תשומת לב נוספת. וזהו כבר כדור שלג שמתגלגל ומתעצם.
אל תביני לא נכון, אינני אומרת שאין קושי. יתכן וקיים קושי כלשהו. יחד עם זאת, תפקידכם לעזור לה להתמודד איתו ולשים לב שאינכם
עוזרים לה להעצים אותו.
עד כן, הקדמה תאורטית, אך חשובה. כעת למעשה-
לגבי גן הילדים- חשוב מאוד שהגננת תיתן דעתה על חוסר שביעות הרצון של הילדה ותעזור לה לשפר את תחושותיה כלפי הגן כך:
יותר תשומת לב, חום וחיבה מצד הגננת כלפי הילדה, יותר העצמה מילולית כשהיא מתנהגת בצורה חיובית, כשהיא עושה דברים חיוביים,
לתת לה תפקידים שימשכו אותה למרכז העניינים ולהעצים אותה על ביצוע התפקיד. על הגננת לצפות בהתנהלות שלה מול ילדי הגן ובמידת
הצורך לעזור לה להשתלב באמצעות יצירת קבוצות משחק קטנות שהיא אחת מהן ותיווך המשחק בזמן אמת- על הגננת להיות נוכחת בעת
המשחק ולעזור לילדה להשתלב ולעזור לילדים האחרים לשלב את הילדה. זאת במידה ואכן קיים קושי חברתי כלשהו.
בבית- בתקופה של קושי חשוב מאוד להקפיד על זמן איכות יומיומי עם הילדה- זמן בו אחד מכם- ההורים- שוהה במחיצתה ומקדיש לה את
תשומת ליבו באמצעות פעילות שהיא חפצה בה. משך הזמן חשוב פחות. חשובה העקביות- זמן איכות יומיומי.
חשוב להקפיד מאוד על מסגרת ברורה, גבולות ברורים, סדר יום קבוע. כל אלו מקנים בטחון לילדה כי הם מוכרים לה ועליהם תוכל להישען
גם אם כלפי חוץ לא תמיד תהיה מרוצה מהם.
כשהילדה מספרת שאין לה חברים או שאף אחד לא אוהב אותה, היו מוכנים עם מידע יומיומי מצוות הגן לגבי שמות הילדים איתם שיחקה
במשך היום. הזכירו לה שהיא שיחקה עם …. והסבירו לה שיתכן שהיא רצתה לשחק עם ילדים אחרים ולכן, זו תחושתה שאף אחד לא רצה
לשחק איתה כשבעצם יש ילדים שרוצים מאוד לשחק איתה…. ערכו עימה שיחה קצרה לגבי דרכי התמודדות במצב בו ילד מסוים לא רוצה
לשחק איתה. מה היא יכולה לעשות? אפשרו לה להעלות רעיונות ובמידת הצורך עיזרו לה למצוא פתרונות. העבירו לה מסר שאתם סומכים
עליה שתצליח להתמודד.
הקפידו להזמין חברים מהגן- בכל פעם חבר אחד לבחירתה של הילדה. המטרה היא שהחבר/ה יצאו מהביקור בתחושה שהיה כיף ונעים
ושכיף לשחק עם ילדתכם. לכן, כדאי גם לשחק איתה למחרת בגן הילדים.
טליה פסטרנק-נוימן, יועצת הורים
יעלה:
לטעמי שני הדברים המשמעותיים בזמן שינוי הם שמירה על ההרגלים המשפחתיים היומיומיים מצד אחד, ומצד שני תמיכה עם שוברי שגרה
קטנים ופעילויות מחזקות ומהנות. אם הילד אוהב הצגות, אפשר לבדוק יחד איתו לגבי , לשתף אותו בהחלטה, לתת לו לבחור בעצמו ולהפוך
את זה ליום כיף נחמד.
אגב מניסיון, עם קטנטנים פעילויות בטבע הן ממש נהדרות, זה ממלא באנרגיה חיובית מבלי שאפילו שמים לב לכך. (אפשר לבדוק על למשל,
יש המון מקומות ברחבי הארץ וזו בדיוק התקופה המושלמת).
בכל מקרה שילוב של דברים קטנים ומהנים שעושים ביחד בתוך השגרה השבועית יכול להעצים את תחושת השייכות שלו לתא המשפחתי-
מה שכמובן משמעותי על מנת להרגיש בעל בטחון ביציאה אל העולם ואל השינויים שהוא מתמודד עימם.
