זמן כמות לעומת זמן איכות עם הילדים בזמן קורונה (ולא רק)

משתגעים מזמן קורונה המשותף והאינסופי בבית? הפוסט הזה בשבילכם

זמן כמות? אין מושג כזה. ככה אומר לי כל מי ששומע.ת את המושג.
"זה לא עברית". אז נכון אולי דקדוקית זה לא בדיוק, אבל בפועל זה אחד המושגים החשובים ביותר
שאני רואה ומרגישה בהתייחס לנוכחות של הורים צעירים בחייהם של ילדים צעירים/קטנים.

הבעיה המרכזית של הורים צעירים בימינו היא שאין להם מספיק זמן לשהות עם ילדיהם ולכן כל דקה עימם
מנוצלת לפעילות משותפת בה ההורה פעיל מאוד. מוכן לשבת על השטיח נכון לכל דבר, ובדרך כלל רוצה כל
הזמן להציע ולעסוק בפעילות כלשהי. אז פזל רודף קוביות רודף ציור רודף סיפור. הילד מאושר/מרוצה שההורה
איתו אבל אינו יכול לעכל כל כך הרבה תשומת לב והאינטנסיביות הופכת מהר מאוד להתערבות או לשליטה.

בדרך כלל הילד נמצא במהלך שלישי (תודה לאל) אבל האב או האם במהלך רביעי – וזה לא מסתנכרן

ולמה עוד זקוק הילד?

 להיות במצב שבו ההורה ישנו אבל עוסק בענייניו. כדי שהילד יוכל לראות מה פירוש אדם מבוגר שעסוק בענייניו
ולא נדבק לילד קטן כדי למלא את צרכיו שלא באו לידי ביטוי במהלך היום או לענות על רגשות האשמה שהתפתחו
במהלך היום כיוון שהוא כל היום לא בבית.

מה רואה הילד הקטן כשההורה איננו צמוד אליו: מרחוק.

הוא רואה אדם מבוגר, הוא יכול ללמוד מה זה להיות מבוגר, איך הוא פועל, איך הוא עושה דברים, איך הוא מתייחס
לשאר בני המשפחה, אחים אחיות ובעיקר לאם, איך זה נראה להיות בזוגיות.

אם אמא במטבח מבשלת ואבא משחק עם הפעוט כדי שלא יפריע אז אף אחד מהם לא רואה את האינטראקציה 
בין אבא לאמא. היא לא מתרחשת.

ויניקוט קרא למצב הזה – לשחק לבד בנוכחות ההורה. אני קוראת לזה זמן כמות: כל זמן שמישהו מההורים
(ואולי שניהם) נמצאים בטווח הראיה של התינוק/הפעוט והם עדיין פנויים להענות לפניה או להתעניינות של הילד.

באופן אבסורדי זמן כמות מפתח אצל הילד יכולות חברתיות: יוזמה, יכולת לשחק, הבנה של מצבים, להרגיש נוח
בנוכחות אחרים (לא להיות בחרדה) להיות במודעות לעצמו, כמה הוא זקוק ברגע זה לעוד מישהו לידו או מתי הוא
רוצה לשחק ביחד, איך לפנות להורה (בנדנוד, בבכי, או בנעימות ברצון טוב).