שאלות ותשובות הלקוחות מתוך הפורום הישן של אתר “הגיל הרך”
שאלה – רותי:
שלום,
ביתי בת 5 וחצי. היא נוטה לשני מצבים שונים. באחד היא נחמדה ונדיבה ומשתפת פעולה והכל איתה זורם ונינוח. מאידך היא נוטה
להתפרצויות זעם והתנגדויות בלתי פוסקות אשר מתבטאים בצעקות, דיבור לא מכבד ואף אלימות.
מיומנויות חברתיות- לפעמים היא להתערב לאחרים במשחק ולהציק להם, וכשהם כועסים היא עונה להם " את מכוערת, את מרגיזה, אני
לא אזמין אותך אלי וכדומה. כמו כן אסור לא, אחד לסרב לה כי אז היא עושה להם התניות. לדוגמא- היא מבקשת מחבר להתקלח אצלה.
אם הוא מסרב היא כועסת ואומרת שלא תזמין אותו אף פעם ושהוא מכוער ועוד כהנה וכהנה.
התגובות שלי:
1. לעיתים לא מתערבת בכלל, רק אם היא אלימה ואז אני מזיזה אותה או מודיעה לה שנלך אם היא תמשיך כך.
2. אני מבקשת להפסיק
2. מציעה להם להפריד כוחות ולחזור לשחק מאוחר יותר
3. לפעמים אני מבינה שהיא רוצה לומר משהו אחר אז אני אומרת לה- יכול להיות שאת עצובה כי בקרוב אתם נפרדים? יכול להיות שקצת קשה
לך כי החבר לא מעוניין להתקלח אצלנו? אם 'קלעתי' אז אני מבקשת ממנה לומר לחבר את מה שהיא רוצה. לעיתים היא נאותה ולעיתים היא
ממשיכה להתריס ולדבר אליהם לא יפה.
לא פעם כבר שמעתי שילדים בסביבתה אומרים שהיא מעצבנת ומציקה. זה כואב לי כאמא לשמוע את זה.
איך היית מציעה לי להתמודד עם זה? בייחוד כשזה מסלים והם מתחילים להכות האחד את השני.
בכללי אני מרגישה שהיא ילדה מנהיגה אבל נוטה לקחת זאת למקום השלילי ואני קצת מאבדת את הדרך ורוצה ללמד אותה לתעל את זה למקום
של מנהיגות מובילה וחיובית. העניין החברתי לא ממש זורם לה.
גם כשאני מעירה לה או מבקשת ממנה לעשות דבר מה וזה לא מוצא חן בעיניה היא עונה: שקט/ די אמא. למה מיליון פעם?
(גם אם ביקשתי רק פעם אחת) ועוד מן הגזמות שכאלה. ניתן לומר שהיא לא מקשיבה למה שאני אומרת/מאירה את תשומת ליבה,
אלא היא ישר עונה.
התגובות שלי הן:
1. לעיתים מתעלמת
2. לעיתים מתרגזת ואומרת לה- אל תעני לי, תקשיבי רגע לפני שאת עונה חזרה ולעיתים אף כועסת ממש וצועקת עליה שתפסיק לענות לי.
3. אני גם יכולה לענות לה- אני בוחרת כרגע שלא להתייחס וברגע שתחזרי לקחת אחריות על הפה שלך נמשיך את השיחה.
לאחר כל תגובה היא יכולה לצעוק ולהוציא לשון או לעשות לי פרצופים או למשוך לי בבגדים או להרביץ קלות או לצעוק וללכת לחדר ואז היא
במין מצב של 'שלשול מילולי' והיא מדברת לעצמה עלי בכעס רב.
מה לעשות? נראה לי שכל דרך שאני בוחרת היא לא טובה מספיק…
תשובה – טליה:
שלום לך, התשובות נמצאות בתוך התיאור המפורט שלך את מצב העניינים.
כשאנו רוצים ללמד ילד להתנהל בדרך מסוימת, עלינו לבחור דרך אחת. את מתארת מספר אפשרויות של תגובות מצידך להתנהגויות חוזרות
ונשנות של ילדתך. הדבר עשוי לבלבל אותה ולגרום למאבקי כוחות ביניכן כי היא לא באמת מצליחה להבין את הדרך הראויה מבחינתך
(בכל פעם את בוחרת דרך אחרת) אבל היא מבינה שההתנהגות שלה מאוד מפריעה לך ולכן שווה להמשיך להתנהג כך כי כך היא מקבלת
הרבה תשומת לב….
אז מה עושים?
1. מעצימים כל התנהגות חיובית מצידה, כל שיתוף פעולה מצידה. מעצימים בדרך הבאה- פחות "כל הכבוד" ו"יופי" ויותר המללת המעשים
שלה. למשל, "הצלחת לעשות כך וכך", "לקחת אחריות על כך וכך…."
2. השתמשי הרבה בלקיחת אחריות שהרי את רוצה ללמד אותה לקחת אחריות על הכעסים שלה, האכזבות שלה בדרך ההתנהגות שלה.
חפשי מקומות בהם היא כבר לוקחת אחריות ושקפי לה אותם.
3. בזמן משחק עם חבר/ה ילדתך זקוקה לתיווך. עליך לתווך לה את המתרחש- מה הצד השני עושה / מרגיש/ רוצה לעומת מה היא
רוצה/ מרגישה/ עושה. שקפי לה את תחושותיה. עזרי לה לחפש פתרונות רגע לפני שהיא מסלימה את התנהגותה ולאחר ששיקפת את תחושותיה.
כשהיא חוצה קו אדום- התנהגות תוקפנית- הציבי גבול ברור ונחרץ. אל תאיימי, אלא אמרי מראש מה יקרה במצב כזה ובצעי זאת בצורה עניינית.
כשהיא נרגעת, אמרי לה שאת סומכת עליך שבפעם הבאה…..
התנסחי בצורה חיובית.
4. כשהיא מתנגדת לבקשות שלך ומדברת לא יפה, האפשרות השלישית נכונה מאוד בעיני "אני בוחרת כרגע שלא להתייחס וברגע שתחזרי
לקחת אחריות על הפה שלך נמשיך את השיחה." אך אם היא מכה אותך, עליך ליצור הפרדת כוחות מיידית ולהבהיר לה שהיא מוזמנת לחזור
רק כשתבחר להתנהג בצורה חיובית. מותר לה לכעוס, אך אסור לה להכות.
אם היא כועסת בחדרה ומביעה את כעסה באופן מילולי כזה או אחר, אין בכך כל רע. כפי שציינתי מותר לה לכעוס. אך לאחר שנרגעה, עליך
להקפיד על כך שתעשה את אשר התבקשה לעשות. "אני סומכת עליך ש….." הקפידי על כך שהיא לא תעבור לעיסוק אחר עד שלא מילאה
את בקשתך. אל תשתמשי באם …. אז, אלא קודם עליך לבצע את…. אחר כך תוכלי לעשות כך וכך…..
זכרי להעצים אותה ולהאמין ביכולת שלה לעשות את אשר התבקשה גם כשנראה שהדבר לא יתרחש בקרוב…..
5. היי עקבית.
את מוזמנת לספר כיצד את מתקדמת. אם את נתקלת בקשיים ו/או אם אין התקדמות ראויה, את מוזמת להתייעץ באופן אישי איתי או עם
כל יועץ הורי אחר. בהצלחה.
טליה פסטרנק-נוימן, יועצת הורים
רותי:
שלום לך בשנית,
1. את בעצם מציעה לי להתעלם מכל ההתבטאויות הלא חיובית ולשבח רק את החיוביות?
2. לא מעט פעמים שאני מנסה לשקף לה או לשוחח איתה או לתווך לך את המתרחש היא מיד עונה לי: אמא די, אוףףף, לא עכשיו,
או ממשיכה בעיסוקים שלה ואפילו אוטמת אוזניים. מה אז לעשות?…
טליה:
שלום לך, קראי בבקשה בעיון את תשובתי לך. אינני מתעלמת מהתנהגויות שליליות, אך בראש וראשונה אני מחזקת התנהגויות חיוביות
מתוך מחשבה שההתנהגות המחוזקת היא זו שתגבר בסופו של דבר כשהילד ישים לב למה אנו נותנים משקל. יחד עם זאת, אין זה מספיק
רק לחזק התנהגויות חיוביות. נדרש תיווך מתאים, הכנות, הצבת גבולות, מסרים מתאימים, שיחה בזמן מתאים. ציינתי את הדברים
בתשובתי לך. זהו תהליך ארוך שידע עליות וירידות עד שיחול שיפור.
כפי שציינתי אם את מתקשה ליישם את הדברים, רצוי לפנות ליעוץ נוסף.
