ביפ-ביפ, בזזזז… בזזזז…
זו הקידמה שקורת לכולנו, ובזמן שאנחנו מנהלים מלחמה אבודה מראש נגד סמארטפון קטן שמנהל את חיינו,
אני מצטרפת לצד שלנו האנשים, ונושאת דגל!
אני מציעה לכולנו דרכים למזער את הנזקים של המכשיר המצפצף, המזמזם, המכשף, המצמצם,
זה שמרחיק את הילדים שלנו מאיתנו ואחד מהשני, וגם אותנו זה מזה…
טלפונים ניידים, אמנם קוראים להם "אמצעי תקשורת", אבל מה שהם מייצרים בסופו של דבר זה חוסר תקשורת.
אמרו לכם לא לתת סמארטפון לילד מתחת לגיל 9, אבל בפועל ילדים בגיל יותר ויותר צעיר נמצאים יותר ויותר זמן
לבדם מול מסכים שונים. גם אם לא קניתם להם טלפון נייד, הוא ייקח את שלכם או את של הסבתא שבאה לביקור.
אני מקווה שאתם לפחות יודעים שההמלצה החד משמעית של ארגון רופאי הילדים האמריקאי היא בשום אופן לא
לחשוף ילדים עד גיל שנתיים למסכים – לא משנה מה מוצג בהם, מפני שההשפעה על התפתחות המוח היא
קריטית בגיל הזה.
הנה רק כמה דוגמאות למאמרים שאמנם פורסמו באתרים הגדולים, אבל אחריהם גם פורסמו רשימת הטלפונים
הסלולריים המומלצים לילדים או המשחקים הכי פופלריים… אז חשוב לי להביא לכם את המידע:
לחצו לקריאה: מאמר מתורגם של הניו יורק טיימס, שמסכם את הנזקים בשימוש בסמארטפון בילדים בכל הגילאים
לחצו לקריאה: מאמר מפורט שמסכם את הנזקים של דור הטאץ'
כולל עדות קשה על ילדה בת 4 שממש מכורה למסך הקטן
יש המון מה לומר בתחום הזה של מזעור השפעות מסך וצמצום זמן שהייה מולו.
אני מבטיחה לעזור לכל מקרה, ואם יש לכם שאלה בנושא, אנא כתבו אלי ואשמח לענות.
הפעם הסיבה שאני כותבת לכם, היא שהשבוע שאלה אותי סימה,
סבתא צעירה, מה לעשות עם הנכד הקטן, שהוא רק בן שנתיים, ומיד כשהיא נכנסת לביתו הוא מזנק עליה ושולף את
הסמארטפון שנמצא בכיס שלה כדי לשחק איתו. בהתחלה היא אמרה בהתפעלות, "הוא יודע לתפעל את המכשיר
יותר טוב ממני." אחרי שהזכרתי לה את מה שהבת שלה כבר יודעת ולכן לא מרשה לקטנצ'יק לשחק בסמארפון, עד כמה
זה פוגע בהתפתחות שלו, בעיקר בגילאים האלה, היא שאלה אותי מה עושים כדי ליצור איתו אינטראקציה על בסיס
משהו אחר.
חשוב להבין, לא לשפוט – לא את עצמנו ולא את הילד. אחרי הכל, הילד רואה אותנו כל הזמן משתמשים בטלפון ודואגים
לו, ולכן הוא מבין שזה דבר חשוב ורוצה לחקות אותנו כדי להשתתף איתנו במה שאנחנו עושים, כמו תמיד. רק שבדבר
הספציפי הזה כדאי שישתתף איתנו כמה שפחות (וכדאי גם לנו להניח אותו בצד מדי פעם. אגב – אם לא הייתי מניחה
אותו בצד לא הייתי משלימה את הפוסט הזה! הוא מושתק בחדר אחר, ורק אחרי שאסיים לכתוב אראה אם מישהו
חיפש אותי…).
אז לשאלתה של סימה:
אם הנכד או הילד שלכם שמח לראות אתכם רק בגלל שיש לכם סמארטפון בכיס, סימן שכדאי לכם להרחיב ולגוון
את האינטראקציות שלכם איתו על בסיס חפצים אחרים.
אם אתם סבא או סבתא ש"מרשים" לו לשחק בטלפון למרות שההורה לא מרשה, והוא בוכה ומתחנן שתתנו לו לשחק,
הנה מה שאתם יכולים לעשות:
- אל תכנסו הביתה עם סמארטפון בידכם או כשהוא בכיס בצורה בולטת. שימו אותו בתיק.
- כשאתם נמצאים עם הילד אל תתעסקו כלל עם הסמארטפון. שימו אותו בארון ולא בטווח ראייה של הילד.
- במקום זאת, תביאו איתכם משהו אחר לשחק איתו. זה לא חייב להיות משהו חדש או יקר, זה יכול להיות
צעצוע מחנות סטוקים, נשנוש בריא כמו פרי טרי או יבש, ספר שיש אצלך בבית ואין אצלו. או משהו בחינם –
הרימו אותו אל על וחבקו אותו! אין דבר יותר כיף מזה. - לפעמים, מספיק שתביאו שקית צבעונית ומרשרשת ותשאלו את הילד: "מה יש לי פה!" מה שמיד יוצר
סקרנות ומשיכה, ואפקט של "מתנה", ומשכיח ממנו את המכשיר המצפצף.
אל תתייחסו לזה כאל מגבלה או כעונש – כאשר תקיימו עם הנכד (או הילד) שלכם תקשורת מתמשכת ללא תלות במסך,
הרווח יהיה כולו שלכם ושלו.
ובהזדמנות זו אני רוצה להביע צער על כך שאני כותבת את כל זה במחשב ולא יכולה להגיד לכולם פנים אל פנים…
קדימה, האביב הגיע, צאו מהמסכים! 🙂 לכו לשחק בפארק.
להתראות, עדה
