לפני יותר מ-20 שנה הזמינה אותי מפקחת לבוא לבקר במעון הנמצא תחת פיקוחה ומופעל על ידי אחד הארגונים הגדולים. המעון היה מטופח, חמים ונעים עם מרחב רב לילדים. מעון לתפארת. ניכר היה שההדרכה שנותנת
המפקחת היא מצוינת.
כשנכנסנו לכיתת הפעוטות ראיתי שהשולחנות שבכיתה מרובעים, כמו בכיתת הילדים הבוגרים יותר.
ראיתי גם שהמטפלות מתקשות להתנהל עם השולחנות המרובעים כי לא ניתן להגיע לכל פעוט מעבר לשולחן הגדול, והן יושבות בפינת השולחן באי נוחות.
שולחנות הפרסה
תהיתי בפני המפקחת מדוע הם אינם משתמשים יותר בשולחנות הפרסה שהיו מקובלים אז מאוד בכיתות של פעוטות. המפקחת הסבירה שהגישה החינוכית שלה ושל כלל המפקחות של הארגון היא שהן רוצות שתהיה אינטראקציה רבה יותר ביו הפעוטות, שהיחסים בין הילדים צריכים לקבל דגש חזק יותר ושהשליטה של המטפלת מפריעה לילדים ללמוד אחד מהשני.
חזרתי למעונות שהדרכתי בהם, צפיתי שוב באינטראקציות מסביב לשולחן הפרסה, למשל, בפעילות היצירה
ובשעות הארוחה, שבהן כל פעוט קיבל סיוע מהמטפלת במינון ובתזמון המתאים עם אינטראקציה פנים אל פנים, בקירבה, בחום ובנינוחות.
ויחד עם זאת, ניתן היה לראות שהפעוט דווקא לומד חברותיות מהי מהקרבה לילדים היושבים משני צידיו וזה מספיק. והוא רואה עוד דבר: רואה את פניה של המטפלת וכיצד היא מתייחסת לכל אחד מהפעוטות האחרים.
זה דגם חשוב מאוד. ואחר כך כשיוצאים לחצר אפשר להיות באינטראקציה חברתית נוספת ואינטנסיבית יותר.
הבנתי עוד דבר: שההיררכיה (הילדים מסביב, המטפלת במרכז) שנוצרת סביב שולחן הפרסה היא חשובה
ומשמעותית לא פחות מאשר הקולקטיביות או החברותיות שאנו מנסים ליצור. שהאיזון בין קולקטיביות לבין אינדיבידואליות הוא רגיש, תלוי גיל ו… סובייקטיבי.
בקיצור, השארתי את שולחנות הפרסה במעונות שבהם הדרכתי והמטפלות המשיכו להיות מרוצות, ולעשות
עבודה מצוינת. ומה עלה בגורלם של שולחנות הפרסה במעונות של אותו ארגון גדול?
לאחר עשור (!) הם חזרו אחר כבוד לכיתות הפעוטות.
ומה מוסר ההשכל: שיטות החינוך הן רבות, הדגשים משתנים מעת לעת. יש הבדלים רבים בגישות החינוכיות
של מי שמלווים את העבודה בגיל הרך. ואם אנחנו כבר בענייני שולחנות, שימו לב אילו שולחנות יש בכיתת
הפעוטות של ילדך? או בגן שלך? מה את מעדיפה? איזו גישה מדברת אליך?
האם את רוצה היררכיה? אינדיבידואליות? קולקטיביות?
12 תגובות
מרתק ומעניין. במשפחתון שלי יש שני שולחנות מלבניים מחוברים, ל-6 ילדים. אני יושבת ליד הילדים, צופה עליהם ומתווכת. אני לא יודעת לומר מה היה אילו היו לי שולחנות אחרים, אני רק יודעת שהילדים שאני עוקבת אחריהם, בעקבות יחסים טובים עם המשפחות, גם לאחר שהם עוזבים, שומרים על קשר אחווה יוצא דופן ביניהם, קשר אחר מהילדים האחרים בגן אליו הם הולכים, יש ביניהם כימיה וקשר מיוחד שנשמר לעיתים לתוך בית הספר היסודי. מעניין מה החלק של צורת השולחן בזה. כיף לקרוא מאמרים כאלה שמכניסים למודעות דברים שלא חשבתי עליהם לפני כן. תודה עדה.
מעניין!!!!
לא בטוחה שאנחנו דנים כאן בקולקטיביות לעומת אינדיבידואליות . אולי ה"ויכוח" הוא בין קולקטיביות משני סוגים?
בכל מקרה: אני מעדיפה את הפלורליזם: גם שולחן כזה וגם כזה.
ערב שבת. אני חוזרת ל"שולחן ערוך" שלי שעדיין (לשמחתי) מתגבש בכל פעם מחדש….
עדה שלום, שולחן דמוי פרסה טוב לפעילות עם הילדים, לגננת\מטפלת יש גישהנוחה יותר קשר עין טוב יותר,יש אינטראקציה חברתית, הילדים קרובים אחד לשני ומשוחחים,אני חושבת ששולחן זה מתאים לפעוטים. בגן השולחנות מרובעים, הילד עצמאי יותר ויכול לקחת דברים בעצמו. פנינה
עדה שלום אני חושבת לפעוטים מאוד עוזר שולחן פרסה כי שומרת הגננת על קשר עין ויכולה לגיע לכל ילד ולעזור והילדים לומדים אחד מהשני..תודה
אשתי בעלת גן פרטי, ואני מייצר ומייבא ציוד
לפעוטות, ולגני ילדים, רציתי לדבר אתך על שיתוף
פעולה עיסקי אשמח להפגש
שלמה כהן 050-2561740 תודה ושבת שלום!!
סיפור מעניין.
א. המשמעות שיש לעיצוב המרחב הפיזי על המרחב הרגשי וההתפתחות החברתית של ילדים.
ב. השינויים שמחוללים בכיתות גן ובכיתות בית ספר. לעיתים, אלה שינויים נבונים, מקדמים ומבורכים ולפעמים הם מהירים מידי, אינם מגובים בתצפית רצינית וארוכה ומובילים למסקנות מקפיאות התפתחות.
מסקנה: אנו זקוקים לאנשי חינוך חושבים, יצירתיים, שבודקים את עצמם בדרכים רציניות ומעמיקות.
עדה, תודה על תשומת הלב והגשת החשיבה לכולנו. עינת גבע, מכון אדלר.
תודה לכל המגיבות. שולחן הפרסה אכן מתאים לפעוטות החל מהגיל שהם כבר יושבים בכוחות עצמם ועד לגיל (בערך שנתיים)שבו מתחילה לבלוט מאוד העצמאות שלהם, במקרה הזה בעיקר יכולת האכילה העצמאית שלהם.
תוך כדי הקריאה של התגובות שלכן עלו בדעתי עוד שני נושאים שכדאי לכתוב עליהם (בקרוב) שאקרא להם:
"לעמוד או לשבת?"
"לאכול או לא?"
תודה, עדה
קראתי וחשבתי שיש יתרונות לכאן ולכאן, תלוי בגיל ובסוג הפעילות.
כמו כן, רציתי לבקש ממך, עדה, לחפש חומר בנושא עיצוב גנים כסביבה חינוכית שלווה ותומכת למידה. אני מרגישה שעיצוב גני הילדים הוא תלוי קפריזה של מעצב זה או אחר, שלא תמיד למד את עקרונות החינוך ולא מבין את המשמעות וההשלכות שיש לריבוי הצבע של הקירות, הריהוט , הדלתות והוילונות, בהשתלבם עם האביזרים הצבעוניים המרובים בגן.
עדה שלום,
אני מצטרפת לבקשה המופיעה כאן. אשמח אם תפרסמי חומרים בנושא עיצוב פנים הגן. אני חושבת שלעיצוב השפעה משמעותית על אקלים הגן וחוויות הילדים. הוא יכול גם להקל מאוד על הגננת והמטפלות.
בברכה
לילך
לא אוהבת את שולחנות הפרסה.הם הרבה פחות אינטימיים ויש בהם הרבה יותר מידי שליטה ופחות מידי "ביחד". !!!!!
כמנהלת מעונות ומדריכה ותיקה מאוד.
מתוך הכרות את נושא חשיבות ארגון המרחב בגיל הרך ושימוש בריהוט מותאם התפתחותית, מחזקת את השימוש בשולחנות פרסה עבור פעוטות. האינטראקציה שמתאפשרת בין המטפלת והפעוטות חשובה ביותר. אם כמודל עבור הקטנטנים ואם כבסיס ביטחון תיווך ותמיכה מצד המטפלת עבור כל אחד מהפעוטות סביב השולחן. ישנם תקנים מותאמים התפתחותית עבור ריהוט, עיצןב וארגון המרחב החינוכי – טיפולי בגיל הרך, וחשוב לתת את הדעת בנושא למען ילדינו. תודה לך.
נשלום לך ותודה על הרעיונות היפים, אני מורה לתגבור בגני
ילדים , רציתי להוסיף שזה חשוב מאוד שהמורה תהיה באמצע והילדים מסביב זה מונע ביקורת שלילית בין התלמידים ונותן לילדים להתנסות ולהיות יצרתתים מבלי להשוואת התוצאות שלהם עם תלמידים שיושבים ממול ,והמורה תהיה הראשונה שתתווך לילד ולכוון מבלי שהאחרים ירגישו.הדרך הטובה ללמוד ולהיות יצרתי היא לטעות לנסות ולהיות יצרתיים ( רוב השיטות בהוראה מתקנת הן רעיונות של הת
למידים)