תורות
מספרת לי אם לילדה בת שלוש וחצי: "לירון מספרת לי שלעיתים קרובות בגן כשמגיע תורה
להחליט על משחק החברה שמשחקת איתה לא נותנת לה להחליט. הצעתי לה כמה רעיונות
וזה לא כל כך הצליח. החלטתי שאני לא מוותרת והבנתי שאני צריכה להוות לה דוגמא.
אז באחת הפעמים שבהן אותה חברה הגיעה לשחק בביתנו הצעתי להן שישחקו בסלון וכך
יכולתי לראות מה קורה. ואז, ממש לפי הזמנה כשהגיע תורה של לירון להחליט החברה סירבה.
ניגשתי ואמרתי לשתיהן: "אנחנו כאן כדי לשחק יפה. ואנחנו משחקות בתורות. פעם לירון ופעם את.
אנחנו לא לוקחות לאף אחד את התור שלו כשמגיע תורו. הכיף זה לשחק בחברות – יחד.
אנחנו לא רוצות שמישהי תקבל מצב רוח רע כי לא יכלה להחליט כשמגיע תורה".
בהמשך, לירון סיפרה לי שהחברה כבר לא מפריעה לה כשמגיע התור שלה להחליט. אני חושבת שזה
לא רק מה שאמרתי לחברה אלא שגם לירון הבינה את הטון שבו צריך להגיד את הדברים ולהתנהג ולהגיב
יותר בעוצמה כשמגיע תורה ולא לוותר".
מה דעתכן/ם?
4 תגובות
צודקת, צריך גם להבין שעניין של תורות זה עניין של מיומנות נרכשת שצריך ללמוד ולתרגל. תענוג לקרוא את הסיטואציות שאת מעלה. תודה רבה
תודה רבה, אורטל.נגעת בדיוק בנקודה המרכזית – לימוד ותרגול של מיומנויות עושה את רוב העבודה, וכמו בכל למידה, לנו יש תפקיד חשוב בתהליך.
יש לי בעיה אחרת עם הבת שלי בת שנתיים ועשרה חודשים. כשאני הולכת איתה לגן השעשועים והרבה פעמים יש שם הרבה ילדים היא לא נותנת לאף אחד להתגלש במגלשה שהיא אוהבת או שהיא מנסה לעלות על המגלשה מהצד שני ולא נותנת לידלים אחרים לגלוש.
אני מסבירה לה יפה, אבל עד שפיזית אני לא לוקחת אותה משם או ממש לוקחת אותה לסולם שעולים ממנו למגלשה היא לא משחררת.
יש פעמים שאני אפילו צריכה לומר לה שאם היא לא נותנת לידלים אחרים לגלוש במגלשה אנחנו נחזור הביתה
(כמובן שאני לא מגיע לשם לפני שאני מסבירה לה שהמגלשה שייכת לכולם ושהיא גם יכולה לגלוש, אבל היא צריכה לתת מקום גם לאחרים)
הי שרון, כאמור לימוד ותרגול של המיומנות הזו הוא לא פשוט ולילדתך הוא קשה מאוד. אבל נראה לי שמצאת את הדרך היעילה ביותר, לעבוד בדרך הסנסורית – המגע שלך בילדה מעביר לה את המסר שאת מתכוונת ברצינות בעוד שיתכן שהמלל שלך הוא עדין מידי. את יכולה לראות אם זה עובד גם בגבולות/איסורים אחרים. וכאמור, לעיתים קרובות חזרה על האיסורים עושה את שלה. בהצלחה!