לעיתים קרובות אני פוגשת הורים המזהירים אותי: "הוא ביישן" או "אין לו מצב רוח עכשיו" או
"הוא קם על צד שמאל" או "הוא לא ישן כל הלילה" או כל תיוג אחר, זמני או קבוע, שמגדיר את
הילד בגוף שלישי כביכול "מאחורי גבו".
תארו לכם שהייתם הולכים עם בן /בת הזוג והייתם פוגשים מכר/ה ואת היית אומרת: "עזוב אותו,
אין לו מצב רוח היום" או הוא היה אומר: "עזוב אותה היא לא חברותית או " עצבנו אותה בעבודה".
הייתם מזדעזעים שבן זוגכם מדבר עליכם בגוף שלישי.
נכון, לא נוח לנו שהוא לא מתנהג באופן חברותי ולכן, לעיתים, באופן אבסורדי, התיוג מרגיע אותנו –
כביכול התיוג הוא כלי לשיפור המצב. למה אתם עושים זאת? ההתנהגות של הילד מלחיצה אתכם,
לא מקובל עליכם, מכאיבה לכם ועוד
אבל…
התיוג הזה, כל תיוג הוא בעוכריכם ובעוכרי הילד. אל תסכימו בשום אופן עבור עצמכם לתייג את הילד שלכם.
ובכלל, אל תדברו עליו בגוף שלישי בנוכחות אחרים. זה ממש לא מסייע לילד
ואילו לילד התיוג עושה דבר אחד פשוט: מפנים אצלו את התיוג כחלק מחוויית הקיום שלו. ואחר כך כחלק
מהאישיות שלו ואחר כך לשנות זאת יהיה לו מאוד קשה – אם בכלל.
והוא לא! הוא מחמיר את המצב. למה לנו לפגוע בילד שלנו? מה יוצא לנו מזה? אז מה את מציעה?
אני מציעה שתתעלמו. אל תמשכו תשומת לב אל הילד. הוא לא מחוייב להתנהגות חופשית בשניה שהוא פוגש
מישהו זר. זה תקין וטבעי לגמרי להסתגל לאט לנוכחות של אנשים חדשים.
