מלחמות חוזרות בלופ. אבל גם החיים החברתיים שלנו פועלים כך.
בתאריך יא' אדר פרצה מלחמת ישראל-איראן מספר 2.
“שאגת הארי” החליטו לקרוא לה.
דווקא כשכל תחפושות פורים כבר מוכנות לילדים ועוגיות משלוחי המנות כבר מסודרות בקופסאות, זה קרה שוב.
אנחנו כבר כמעט רגילים לזה. יודעים את הנוהל ומכירים את דפוס ההתנהלות: כמה ימים של בהלה וסטרס, ואחר כך אט אט נכנסת שגרת מלחמה: למידה מרחוק, חזרת המשק באיטיות לעבודה, ושידורי טלוויזיה כמעט רצופים עד שמתחילות גם הפסקות התרעננות. תכניות כמו 'המרוץ למיליון ומועדון לילה' חוזרות למסך, עד לחיזלוש האירוע ושקט יחסי של כמה חודשים.
עם ישראל פיתח דפוס מלחמה.
יש לנו 'לופ'.
לופ שחוזר על עצמו, לופ שמכירים ילדים ומבוגרים.
ההכרה בלופים, דפוסים שחוזרים על עצמם, חשובה לנו כי היא מייצרת תחושת שליטה. אנחנו כבר יודעים מה צפוי להגיע.
לופים קיימים כמעט בכל תחום בחיים. גם בחיים החברתיים.
לדנה יש לופ חברתי.
היא מכירה חברות, יוצרת קשר אינטנסיבי ורצוף של בערך חודש וחצי. האדרנלין גבוה מהקשר החדש והמרענן. אבל כשהשגרה נכנסת והקשר מתחיל להעמיק- הוא מתמוסס. היא כבר בכיתה ח', וזה קורה לה שוב ושוב.
גם לאיתן יש לופ.
הוא יוצא להפסקה ומצטרף לחבריו לכדורגל. ואז משהו קורה, טעות של חבר או טעות שלו. הוא מתרגז מאוד, עוזב בכעס את המגרש, כועס על חבריו, נכנס לשיעור עצבני וכל השעה שלאחר ההפסקה משתבשת לו. כמעט כל יום ההפסקה שלו נגמרת בכעס. והוא כבר מכיר את זה.
לופים שומרים עלינו. הם יוצרים סדר, צפיות ותחושת שליטה.
אבל יש גם לופים שלא מקדמים אותנו ולפעמים אפילו מתסכלים אותנו.
אז מהו בעצם לופ חברתי?
לופ חברתי הוא דפוס שחוזר על עצמו: אותה התחלה, אותה תגובה, אותה תוצאה- שוב ושוב. התנהגות שסובבת במעגל ומשחזרת דפוסי פעולה. ילד נכנס למפגש חברתי, פועל בדרך מסוימת, מקבל תגובה מהסביבה, נפגע או מתרחק ומגיע למפגש הבא עם אותה אסטרטגיה בדיוק.
זה לופ.
הבעיה בלופ חברתי היא שהוא שקוף למי שנמצא בתוכו. בדרך כלל הילד או הנער לא מזהים את הלופ ולא מבינים את דפוס ההתנהגות שבגללו הם מתקשים להשתלב חברתית. מבפנים זה מרגיש אחרת לגמרי. זה מרגיש כמו: “ככה זה תמיד” או “אין מה לעשות”.
אבל מבחוץ, מי שמכיר למידה חברתית ודפוסי פעולה, ומסתכל רגע על התמונה השלמה יכול לראות את הדפוס שחוזר על עצמו: אותה התחלה, אותה תגובה ואותה תוצאה.
אז תכף גם לופ המלחמה שלנו יסתיים, עד הסבב הבא.
אבל מה עם הילד או הנערה, החייל או האישה, שעדיין מתנהלים בתוך הלופים החברתיים שלהם, אלו שלא בהכרח מקדמים אותם?
אולי זה הזמן להסתכל ללופ בעיניים ולהכיר אותו. כי לפעמים כדי לשנות חיים חברתיים , צריך קודם לזהות את המעגל שבו אנחנו מסתובבים.
בחברות,
נופר ירושלמי ספדה
מלמדת חברתית
