במערכת החינוך הישראלית, ההתמודדות עם קושי חברתי בקרב ילדים מזוהה לעיתים קרובות עם צורך בטיפול רגשי. תלמיד שמתקשה להתחבר, חווה דחייה, או אינו מצליח להשתלב בפעילויות קבוצתיות מופנה פעמים רבות ליועצת או לגורם טיפולי חיצוני. אך ספרות המחקר בשני העשורים האחרונים מציעה נקודת מבט שונה – ומבקשת להבחין בין קושי רגשי לבין היעדר מיומנויות נלמדות.
למידה חברתית־רגשית (Social and Emotional Learning – SEL) מוגדרת כהליך חינוכי שיטתי שנועד לפתח יכולות של זיהוי רגשות, ויסות עצמי, אמפתיה, מיומנויות בין־אישיות, ויכולת קבלת החלטות (Collaborative for Academic, Social, and Emotional Learning [CASEL], 2003). מחקרים אמפיריים מראים כי כאשר מיומנויות אלו נלמדות באופן שיטתי כחלק מתכנית לימודים, הן מביאות לשיפור ניכר בהתנהגות החברתית, ברווחה הנפשית ובהישגים הלימודיים של תלמידים (Durlak et al., 2011).
במטא־אנליזה רחבת היקף שכללה 213 מחקרים עם למעלה מ־270,000 תלמידים, נמצא כי תוכניות SEL הובילו לשיפור של 11 נקודות אחוז בממוצע בהישגים לימודיים, לצד ירידה משמעותית במדדים של בעיות התנהגות, מצוקה רגשית ונשירה (Durlak, Weissberg, Dymnicki, Taylor, & Schellinger, 2011). חשוב מכך – ההשפעות החיוביות נשמרו לאורך זמן, גם חודשים רבים לאחר סיום ההתערבות.
ממצאים אלה מצביעים על כך שחלק ניכר מהתנהגויות שמוגדרות כ”קשיים רגשיים” עשויות לנבוע מהיעדר חשיפה מספקת להוראה של כישורים חברתיים, ולא בהכרח מהפרעה רגשית נלווית. כלומר, במקרים רבים, הפתרון אינו בהכרח טיפולי – אלא פדגוגי- חינוכי.
למרות הממצאים החד משמעיים, בישראל עדיין קיימת מגמה לראות בכישורים חברתיים עניין ש"נלמד מעצמו" או לכל היותר כחלק משיעורי חינוך מזדמנים. בפועל, היעדר תשתית לימודית סדירה בתחום החברתי פוגע ביכולת של ילדים להתפתח באופן תקין במערך החברתי של הכיתה ולעיתים אף תורם להחמרת תחושת הדחייה והבידוד.
שישה ימים של שיפור מיומנויות חברתיות - בחינם!
בכל יום, במשך שישה ימים, אשלח לך מייל עם משימה קטנה או ערך לימודי שקשור לחברות
עשייה ופעולה בהקשר של למידה חברתית נדרשים מהורים וממורים. והיא לא מתרחשת רק רק באופן ספונטני או/רק באירועים של קונפליקט. היא תהליך יומיומי שמתרחש דרך שיח, מודלינג, תרגול והכוונה. כאן אתייחס לדרכי הפעולה של ההורים והמורים:
למורים- יש תפקיד מכריע. בהיותם הדמויות המרכזיות בחיי הילד במהלך שעות היום, הם מחזיקים במפתח ליצירת תהליך למידה חברתי־מערכתי. כדי שזה יקרה, יש להעניק למורה תשתית מעשית: מערכי שיעור סדורים, משימות מותאמות גיל, מרחבים לשיח רגשי ותרגול בזמן אמת. כאשר למידה חברתית הופכת לחלק אינטגרלי מהשגרה הבית־ספרית – האקלים הכיתתי משתנה, תחושת השייכות מתגברת, והילדים לומדים איך להיות יחד.
הורים- גם לכם יש תפקיד קריטי.
למידה חברתית לא מתקיימת רק בבית הספר היא נמשכת גם בבית, בחוגים, בפארק, ובשיחות של אחר הצהריים. כהורים, חשוב לשים לב לא רק למצב החברתי של הילד בפועל, אלא גם לתחושותיו ולמה שהוא מספר (או שותק לגביו).
אל תטמנו את הראש בחול.
כאשר מזהים קושי מהותי, חזרתי או ממושך – כזה שפוגע בתפקוד ובתחושת הערך העצמי אל תסתפקו בציפייה שהמורה "יסדר את זה". גם אם יש רצון טוב, למורה אין את הכלים לטפל בקושי חברתי משמעותי.
למידה חברתית היא לא רק רעיון חינוכי היא קריאה לפעולה.
תכנית סדורה למען הרווחה החברתית של ילדנו.
כשילד מתקשה חברתית לא מצליח להצטרף, נדחה שוב ושוב או לא יוצר קשרים ברירת המחדל של מערכת החינוך היא הפניה לטיפול רגשי.
אבל המחקר האקדמי מראה שוב ושוב:
לא כל קושי חברתי נובע מקושי רגשי לעיתים זו פשוט שפה שלא נלמדה.
אם נשכיל ללמד חברתית במערכות החינוך אזיי:
1. נקל על המערכת הרגשית והורים האינסופיים בה.
2. נצליח בזמן קצר יותר להקל בקשיים ולא נכנס ל"לופים" של אלימות, הדרה, ארועי חרם וכדומה.
רוצים להתחיל ללמד בבית ספרכם 'למידה חברתית' סדורה וחוויתית? מוזמנים לקרוא על התכנית שכתבתי
