מאת: מיטל קליין
תופעת הבריונות בבתי הספר וברשתות החברתיות הולכת ומחריפה: רק ברבעון הראשון של 2025 נרשמה עלייה של 59% בפניות למטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת של להב 433. בין היתר, עולה מהנתונים כי עבירות של בריונות וביוש שבוצעו במרחב הדיגיטלי, בעיקר בפלטפורמות אינסטגרם ו-וואטסאפ, כללו הצקות, הפצת תמונות או סרטונים מביכים, הפחדה וקריאה לחרם.
כבר בשנת 2023, ניתן היה לראות כי מדובר בתופעה מדאיגה שצוברת תאוצה.
בסקר על בריאותם ורווחתם של בני נוער בישראל, שערך פרופ' יוסי הראל פיש בין השנים 2022-2023, עולה כי בשנת 2023, 11.2% מהנשאלים, תלמידים בכיתות ו', ח' ו-י', ציינו כי חוו מעשי בריונות, הטרדות או הצקות בשטח בית הספר לפחות 3 פעמים.
בריונות כאסטרטגיה חברתית
ילדים בעלי התנהגות המאופיינת בבריונות, בוחרים לפגוע בקורבנות כדי להפגין כוח ולשמור על מעמדם החברתי בקבוצה. הקורבנות הם על פי רוב ילדים כנועים, חסרי בטחון, חלשים פיזית ובמעמד חברתי נמוך. בנוסף, הסיטואציה בה מתרחשת בריונות היא כזו שנמצאים בה עדים; 80% מאירועי הבריונות מתרחשים מול עדים.
(O'Connell, Pepler, & Craig , 1999)
תפקידים חברתיים (Sutton, & Smith, 1999)
החוקרים העוסקים בגישת ”תפקידי הצופה המשתתף“, חקרו לעומק את תגובות הילדים האחרים הנוכחים בסיטואציה – מעשיהם, בחירותיהם כפי שהתבטאו בהתנהגותם. ההתנהגויות הטיפוסיות באירועי בריונות, אשר נצפו על ידי החוקרים וזוהו כדפוסי תגובה, הוגדרו כ"תפקידים חברתיים":
הפוגע(Bully) – כ-8%: היוזם, המנהיג השלילי. הוא זקוק לקהל כדי להרגיש בעל כוח.
• הקורבן (Victim) – כ-12%: התלמיד שכלפיו מופנית האלימות.
• המסייע (Assistant) – כ-7%: העוזרים" של הפוגע. הם מצטרפים אליו פיזית או מחזיקים את הקורבן, גם אם לא יזמו את האירוע.
• המחזק (Reinforcer) – כ-20%: זהו הקהל הפעיל. הם לא מכים, אבל הם צוחקים, מריעים, צועקים "יאללה מכות", או פשוט עומדים ומסתכלים בהנאה. תפקידם קריטי כי הם מספקים לפוגע את המשוב החיובי שהוא מחפש ("הבמה").
• המתעלם (Outsider) – כ-24%: הקבוצה הגדולה ביותר. אלו ילדים שמתרחקים, עושים עצמם כאילו לא ראו, "לא לוקחים צד". הם מאפשרים לבריונות להתקיים בשתיקתם.
• המגן (Defender) – כ-17%: אלו שבוחרים להתערב, לקרוא למבוגר, או לנחם את הנפגע
תופעת העומד מהצד-
תופעת העומד מן הצד מתייחסת לילדים הנוכחים באירועי בריונות כעדים, כאשר התנהגותם משפיעה משמעותית על תוצאות האירוע. התפקיד המרכזי הוא "המתעלם" – מי שמתרחק ואינו נוקט עמדה. התופעה מוסברת באמצעות אפקט פיזור אחריות: ככל שהקבוצה גדולה יותר, תחושת האחריות האישית פוחתת. בעידן הדיגיטלי, אנונימיות וניכור מחריפים את הבעיה.
השפעת העמידה מהצד על התוקפנות
אי-תגובה לאלימות היא בעצמה פעולה המהווה אישור לתוקפנות. העדים הפסיביים הופכים לשותפים לבריונות ובלי להתכוון נותנים במה להתנהגות להימשך- על ידי מתן קהל, צחוק או עידוד לפוגע. למרות שתלמידים רבים יודעים שעליהם להתערב, קשה להם לעשות זאת בפועל.
ולכן נדרשת תוכנית התערבות שתהפוך עדים פסיביים למגינים אקטיביים.
תוכנית הבמ"ה שלנו-
לא נותנים במה לבריונות!
תוכנית ערכית- חברתית שבנויה סביב 3 ערכי ליבה: ביטחון, מוגנות והעצמה, המגדירים יחדיו את הנורמות להתנהלות ראויה בבית הספר. עקרון מרכזי בתוכנית הוא הענקת "במה" לתלמידים שמתנהגים באופן חיובי, מקדם ומעצים- כלפי חברים.
עולים לבמה- -כאשר מפגינים שיח מכבד, הגנה והעצמה של חברים ועצירה של מעשים פוגעניים. יורדים מהבמה– בעקבות התנהגות אלימה, חוסר כבוד ועמידה מהצד. הדגש המיוחד הוא על בניית אחריות הדדית ותמיכה בין תלמידים, כבסיס לשיפור האקלים החינוכי ומניעת בריונות
להורדת התוכנית- קישור
הכותבת- מיטל קליין- מנווטים בהצלחה
מנתחת התנהגות
ובעלת אתר חינוכי לניהול וניווט כיתה לאנשי חינוך
