המאמר עוסק בהבחנה שבין עצמאות תפקודית (לאכול, להתלבש, להתרחץ לבד) לבין עצמאות מחשבתית-ערכית (לילד יש דעות וגישות משלו) ובדרכים שבהן ניתן להקנות לילד את שני סוגי העצמאות.
באילו עקרונות ניתן להשתמש באימון כלבים כדי להרגיע ולחזק את הכלב ולתת לו תחושת שייכות והיררכיה. ואיך כל זה קשור לחינוך ילדים?
האם ללמד ילדים צעירים איך להרגיש? האם השמות שאנו נותנים לרגשות שלהם הם מדויקים ומסייעים להם בהתפתחותם הרגשית?
בפוסט אני בוחנת האם העקרונות החינוכיים שהגדיר פסיכולוג אמריקאי, ד"ר ויין דייר, לפני שני עשורים, רלבנטים גם להסתכלות שלנו כיום.
בילדות למדנו על המחלוקת שבין בית הלל לבית שמאי בנושא איך מדליקים נרות חנוכה. האם להדליק תחילה נר אחד ולהגדיל
את מספר הנרות, בבחינת מאור קטן לאור גדול, או להיפך להדליק את כל הנרות בחנוכיה ובכל ערב לחסר אחד. לשמחתי בית הלל גבר.