לעיתים אנחנו מנסים להבין למה ילדים לא מסתדרים: מי רב עם מי, מי לא משתלב, מי “לא זורם חברתית”. אבל לפני הכול, הדינמיקה החברתית של ילד נוצרת מהרגע שאנחנו מגדירים את המשימה ואת מבנה הקבוצה. לא מהילד עצמו.
ניסוי מערת השודדים
בשנת 1954 ביצע מוזפר שריף ניסוי מבריק בשמורת Robbers Cave State Park שבאוקלהומה.
הניסוי התקיים במחנה קיץ ובחן קבוצות חברתיות.
ותוצאותיו השפיעו על כל מחשבה מודרנית על דחייה, שייכות וקבוצות.
מאיפה שם הניסוי “מערת השודדים” (Robbers Cave)?
אז רק למען הסדר הטוב, השם אינו קשור לפשע או שוד, זה פשוט שמה של השמורה שבה התקיים המחקר.
אז מה קרה במחנה?
22 בנים בני 11 הובאו למחנה קיץ, מבלי להכיר זה את זה. החוקרים חילקו אותם לשתי קבוצות נפרדות.
ובחנו את החלקים השונים של התהוות הקבוצה. וכך קרה:
שלב הגיבוש – הזהות נוצרת בלי מאמץ
כל קבוצה פיתחה במהירות שם, דגל, תפקידים וכללים פנימיים.
החברות נוצרה כי הייתה משימה משותפת ו"אנחנו" מוגדר , לא כי הילדים "בחרו" אחד את השני.
שלב התחרות – ותוך ימים הכול מחריף
ברגע שהחוקרים הוסיפו תחרויות על פרסים שמנצח בהם צד אחד בלבד, העוינות התפרצה:
עלבונות, ויכוחים, גניבת ציוד, פגיעה בדגל של הקבוצה היריבה, ואפילו עימותים פיזיים.
בתוך זמן קצר נוצרו סטריאוטיפים וניכור “הם כאלה”, “אנחנו כאלה” (משהו בסגנון הפועל- מכבי).
שלב משימות העל – וכאן מתחילה ההרמה החברתית
כשזה הגיע לאגרסיביות ממשית, החוקרים בנו מצבים שקבוצה בודדת אינה יכולה לפתור:
תיקון צינור מים
משיכת משאית תקועה
פעולה משותפת למימון פעילות
וכשהמטרה גדולה מהקבוצה עצמה, ההיררכיות נשברו.
הילדים התחילו לדבר, לשתף פעולה, ולבסוף גם לאכול ולנסוע יחד.
מה זה אומר לנו היום כמורים וכהורים?
הניסוי הראה בצורה חדה:
מבנה המשימה הוא זה שקובע את הקשרים, לא רק “אופי” של התלמיד.
כשנותנים לילדים להתחלק לבד:
- חזקים נדבקים לחזקים
- סגורים נשארים בחוץ
- והפערים החברתיים מעמיקים
אבל כשמשנים את מבנה המשימה ויוצרים תלות הדדית, אפילו מינימלית
מתרחש חיבור, יורדת עוינות, ובמקומה נכנסת סקרנות, קרבה ושייכות.
זו למידה חברתית אמיתית.
רוצים להמשיך ולהתמקצע ביצירת אקלים כיתה מוזמנים להצטרף – הכשרת מומחי תחום חברתי ביה"ס
